טכניקות לדיג בורי

1. שיטת דיג תלוי:

מיקום הפה של הבורי די ייחודי, כאשר הלסת העליונה ארוכה מהלסת התחתונה. בעת האכלה, הלסת העליונה פוגעת לראשונה בקו. אם חוט הדיג מכוון גבוה וחוט הדיג מכוון נמוך (כגון כוונון 5 עד 2), חוט המשנה ישר, והקרס כבר ביצע תנועה מטה לפני הכניסה למצוף. הרמת החכה לא יכולה לפגוע בפה של הדג, וכתוצאה מכך שיעור נמוך של פגיעה בקרס; בשל העובדה שבורי ניזונים, תגובת המטרה שלהם קטנה. לכן, דיג מצוף צריך להיקבע על סמך עומק המים, מצב הדגים ותיאבון: ניתן להשתמש בתיאבון טוב כדי לתפוס בצורה בוטה יותר (כגון הסתגלות ל-0 או 2), בעוד שתיאבון ירוד יכול להפוך את הדיג לפחות זריז או משעמם (כגון התאמה ל-2 או 2). בדרך כלל, בעת דיג עם פיתיון, יש ליישר את המים לעיניים 1-2 ולתת לשני הפיתיון לשכב על הקרקעית, מה שמקל על בורי עם לסתות ארוכות יותר לנשוך ולבלוע את הפיתיון. התנועה הגלית של העין הראשונה מסוננת על ידי קו המשנה המעוקל, והביס הבא יפגע בדג.

הבורי אינו צריך להרים את ראשו כדי להתאים את איזון גופו לאחר האכילה, וצוות הדייגים איטי אך לעיתים רחוקות ישנה תופעה של שליחת סימנים, המביאה קשיים מסוימים בהתבוננות בסימנים. האות חולף, והדייג צריך לנצל את ההזדמנות ולהרים את החכה באופן נחרץ.

2. חכה לזרוק עם אוכל ושיטת דיג קרס מתפוצץ:

שיטת דייג קרס נפץ בחכה יעילה מאוד ללכידת בורי, עם תפיסת דגים גדולה ופחות ריצות דגים. כאשר צפיפות הדגים נמוכה או שהדגים נמצאים במים עמוקים, שיטת הדיג עם קרס נפץ עם חכה יכולה למלא טוב יותר את תפקידה.

יש להסיר את הקפיץ התומך בפיתיון מקבוצת קרסי הנפץ. פיתיון הנפץ מורכב בעיקר מאבקת, לא דביק, קמח פתיתי שלג קל משקל, סובין גס, נבט חיטה, קמח דגים וכו', ויש להוסיף כראוי מעט קמח תירס או קמח דביק כדי לשלוט בקבוצת הפיתיון להימס כ-10 דקות לאחר הכניסה למים.